נראה כי מעולם לא היה נתון בית המשפט בישראל בקונפליקט מרכזי ומעורר מחלוקת בצורה כל כך רועשת ורוגשת. כאילו נקרע בין קולות פוליטיים וחברתיים, ומוצא עצמו במרכז סערה ציבורית ופוליטית מרכזית המאיימת לשנות את פני המדינה לנצח. גם בימים טרופים אלו, של אחרי השבעה באוקטובר, המחלוקת סביב בית המשפט הישראלי לא פסקה, ונראה כי סדר היום הפוליטי מותח את הגבולות ומייצר מכבש לחצים המשפיע על אמון הציבור במערכת מתוך מטרה לשרטט מחדש את גבולות הגזרה במערכת האיזונים בהובלה של מדינת ישראל.
בצורה הנאיבית ביותר, ניתן לומר כי מצד אחד של המתרס מצוי בית המשפט העליון, וציבור
המגדיר עצמו כליבראלי ומתקדם ומהצד השני, ההנהגה הפוליטית וציבור המגדיר עצמו כשמרן.
ניסיון השינוי הנוכחי נוצר כ״סופה מושלמת״ של אינטרסים פוליטיים וכח פוליטי של קואליציית 2023. בראש האינטרסים, רבים תולים את הקטליזטור לשינוי בצורך פרסונאלי של ראש הממשלה להימלט מההשלכות המשפטיות של פרשיות בהן הוגש כנגדו כתב אישום. בנוסף, תהליכים רבים בשנים בהן ציבורים מסוימים, בעיקר החרדים והמתנחלים, מצאו עצמם כנפגעים מפסיקות בית המשפט, ולאור צורך דוחק בזמן בשינויים בעלי השפעה ארוכת שנים על צורת ודרך חייהם בשלו מבחינתם התנאים לשינוי.
האירוניה, לדעתי, טמונה בכך שלמרות שרוב הציבור החרדי/מתנחלי הצטרף למחאה כנגד בית המשפט והניסיון לשנותו, אותו בית המשפט אותו הם מנסים לשנות הינו בעצם התגלמות דרכם של נביאי ישראל בעת העתיקה. במאמר זה אנסה להציג את בית המשפט כגוף שבהתנהלותו מושך קו מגשר ברור להיסטוריה היהודית וממשיך למעשה את המסורת עתיקת היומין של ביקורת ובקרה על השלטון היהודי בארץ ישראל.
בכוונתי להצביע על הגורמים המשותפים בין נביאי ישראל בעת העתיקה לבין בית המשפט העליון של מדינת ישראל המודרנית, תוך כדי ניתוח סיפורי הרקע של הנביאים/שופטים, ייעודם, תפקידם, יכולת ההשפעה, מקור הכוח ודוגמאות למאבקים השונים בין אלו לבין השלטון—אז וכיום.
הנביא המקראי –
כמה נביאים היו בעת העתיקה? מחד, מוזכרים 48 נביאים שונים בשמם. מאידך, מוזכר הסיפור על הנביא אלישע שהסתיר 100 נביאי ישראל מאיזבל המלכה. התלמוד מפרש זאת כך (מגילה יד ע״א): ״תניא, הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפליים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה, ושלא הוצרכה לא נכתבה״ כלומר, למעשה, רבים היו אותם הנביאים בעת העתיקה, אולם רק מעטים והמצוינים מבין הנביאים, שיש מנבואתם לימוד לדורות נשתמרו בתנ״ך עד ימינו.
שלוש תקופות מרכזיות היו לנביאים בהיסטוריה היהודית ראשונים, תקופת מעבר, ואחרונים. הרב יואב אוריאל מחלק תקופות אלו ביתר פירוט1; נביאים ראשונים: התקופה העוברית (משה ויהושע) התקופה הטרום מלכותית והטרום נבואית (תקופת השופטים), תקופת שמואל ומקור הקשר בין הנבואה למלכות, התקופה הגדולה של דוד ושלמה, תקופת שורשי הפירוד (ירבעם-נדב), תקופת ניצני התנתקות המלוכה ומהנבואה (בעשא-עמרי), מלחמות המלכות בנבואה (אחאב ואליהו), תחילת תופעת נביאי השקר (תקופת אחאב), התעלמות המלכות מן הנבואה (אחזיהו), תקופת אלישע.
ככלל, כפי שמציין הרב יואב אוריאל ״כאשר עם ישראל נמצא בבריאות מלאה, אז מצא את כוח הנבואה קשור בקשר הדוק עם מלכות ישראל של אותה התקופה. ׳סדר היום׳ של מלכות ישראל, ובאופן כללי יותר – המצב הלאומי והפוליטי של העם יהיה חלק עיקרי מהתייחסותם של הנביאים״ (שם).
שני רכיבים מהותיים מבטאים את הקשר של הנביא ללאומיות – הקשר בין כח הנבואה לעם ישראל כולו, והקשר הספציפי בין הנבואה ובין המושל, מלך ישראל. לגבי הראשון, חשוב לזכור כי כל נביא קשור לדור המסוים אשר בו הוא חי ובוא ואיתו הוא פועל. זאת, מעבר לקשר של העקרונות הכללים של חיי ישראל. מלך ישראל הוא זה שמייצג את ריכוז הכח של כללות עם ישראל, ומשכך, הקשר של הנבואה לעם ישראל חייב לבוא לידי ביטוי בקשר בין הנביאים למלך הפועל בזמנם, ואיזון עדין בין הנביא למלך הוא זה שמאפשר פריחה ושגשוג של הממלכה והעם.
מאיפה ״צמחו״ הנביאים? הרקע התרבותי והסוציו-אקונומי שלהם כמו גם הגאוגרפי היה מגוון ביותר.
בספר דברים נכתב ״נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְ־הוָה אֱ־לֹהֶיךָ, אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן״ (י״ח 15), רמז לכך שהנביאים צריכים לצמוח מהעם, להיות כשאר האדם. בעוד ישעיהו הנביא, לפי תלמוד בבלי, היה בנו של יהואש ואחיו של אמציה, שהיו מלכי יהודה, יואל הנביא הפגין בנבואותיו ידע חקלאי עמוק, מה שכנראה מעיד על רקע של עובד אדמה ומיכה המרשתי מתייחס למעמד הנמוך כ״עמי״ וההנחה הרווחת היא כי הגיע מבין המעמד הנמוך. בעוד לתפיסת התלמוד נביא צריך להיות אדם בעל שאר רוח והוא בבחינת ״חכם, גיבור ועשיר״, הרי שקיימת השאיפה לפיה עם ישראל כולו יגיע לדרגת ״נביאים״ כפי שנאמר ״ומי ייתן כל עם ה׳ נביאים כי ייתן ה׳ את רוחו עליהם״ (במדבר י״א, 29).
צמיחת הנבואה הקלאסית ונושאי הטפותיה מגיעים על רקע שני גורמים מרכזים בישראל: הגורם החברתי-כלכלי והגורם המדיני.
על רקע הקמת וצמיחת המלוכה בישראל גדל הקיטוב בין מעמדות העם – ההבדל בין האריסטוקרטיה החדשה לדלות רוב העם—שהחריפה בעיקר אחרי פילוג המלוכה ועקב ריבוי מלחמות. תוכחה כנגד חוסר המוסר שברקע החברתי-כלכלי משותפת לכלל הנביאים, ברמת חומרה זו או אחרת. (מיכה ב, 1-2 ״הוֹי חֹשְׁבֵי־אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל־מִשְׁכְּבוֹתָם; בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ, כִּי יֶשׁ־לְאֵל יָדָם׃ וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ, וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ; וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ, וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ״ ; עמוס ב׳ 6 ״כֹּה אָמַר יְ־הוָה עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל-אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל-מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם״ ; עמוס ג׳ 9 ״הַשְׁמִיעוּ עַל אַרְמְנוֹת בְּאַשְׁדּוֹד וְעַל אַרְמְנוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאִמְרוּ הֵאָסְפוּ עַל הָרֵי שֹׁמְרוֹן וּרְאוּ מְהוּמֹת רַבּוֹת בְּתוֹכָהּ וַעֲשׁוּקִים בְּקִרְבָּהּ״ ; יחזקאל ז׳ 13-15 ״כִּי הַמּוֹכֵר אֶל־הַמִּמְכָּר לֹא יָשׁוּב וְעוֹד בַּחַיִּים חַיָּתָם כִּֽי־חָזוֹן אֶל־כָּל־הֲמוֹנָהּ לֹא יָשׁוּב וְאִישׁ בַּעֲוֺנוֹ חַיָּתוֹ לֹא יִתְחַזָּֽקוּ׃ תָּקְעוּ בַתָּקוֹעַ וְהָכִין הַכֹּל וְאֵין הֹלֵךְ לַמִּלְחָמָה כִּי חֲרוֹנִי אֶל־כָּל־הֲמוֹנָֽהּ׃ הַחֶרֶב בַּחוּץ וְהַדֶּבֶר וְהָרָעָב מִבָּיִת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּחֶרֶב יָמוּת וַאֲשֶׁר בָּעִיר רָעָב וָדֶבֶר יֹאכֲלֶֽנּוּ׃״)
התסכול בעם עקב המצב המדיני המתדרדר עקב המלחמות הרבות, ועל רקע עלית אימפריות אזוריות גרם להופעתם של הנביאים הגדולים בשעות הגורליות לעם ישראל (ולעולם כולו).
בניתוח תורת הערכים של הנביאים הקלאסיים, ניתן לראות כי אלו הציגו את תורת עליונות המוסר ואפילו הפירוש כי הדרישה האמיתי של האל מהאדם היא מוסרית ולא פולחנית. ניצנים לכך אפשר לראות כבר בתוכחתו של נתן כנגד דוד המלך (פרשת אוריה, שמואל ב׳ י״ב 7-12: ״כֹּה-אָמַר יְ־הוָה אֱ־לֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ, מִיַּד שָׁאוּל. וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת-בֵּית אֲדֹנֶיךָ, וְאֶת-נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ, וָאֶתְּנָה לְךָ, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה; וְאִם-מְעָט—וְאֹסִפָה לְּךָ, כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת-דְּבַר יְ־הוָה, לַעֲשׂוֹת הָרַע בעינו (בְּעֵינַי), אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב, וְאֶת-אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה; וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ, בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן. וְעַתָּה, לֹא-תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ—עַד-עוֹלָם: עֵקֶב, כִּי בְזִתָנִי, וַתִּקַּח אֶת-אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי, לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה. כֹּה אָמַר יְ־הוָה, הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ, וְלָקַחְתִּי אֶת-נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ, וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ; וְשָׁכַב עִם-נָשֶׁיךָ, לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת. כִּי אַתָּה, עָשִׂיתָ בַסָּתֶר; וַאֲנִי, אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל, וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ״) כמו גם בזעמו של אליהו על אחאב (כרם נבות, מלכים א׳ כ״א 17-19: ״וַיְהִי דְּבַר יְ־הוָה אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר. קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ. וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְ־הוָה הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְ־הוָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה״) וזה המשיך ביתר שאת אצל עמוס כמו גם ישעיהו, מיכה, ירמיהו ישעיהו השני זכריה והושע.
הנביא עמוס, שהתנבא בימי בית ראשון על ממלכת ישראל וממלכת יהודה בימי עוזיהו בן עמציה וירבעם בן יואש. עמוס הגדיר עצמו כרועה צאן ״לא נביא אנוכי ולא בן נביא״ ובנבואותיו הדגיש את החטאים שבין אדם לחברו ולא רק בין אדם למקום. עיקר תוכחתו מופנית לאלו השומרים על מצוות שבין אדם למקום אך לא במצוות חברתיות ומוסריות. משל ״פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן. . . . הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה״ הינו דוגמא חדה ללעג שרחש לנשות יהודה העשירות המתנהלות בחוסר מוסריות.
הנביא ירמיהו נולד לחלקיהו בן שפן/שלום (שהיה כהן גדול, נביא ועשיר). לפי המתואר, קיבל את תפקידו בגיל צעיר למרות שסירב תחילה (״כי נער אנכי״), ותפקידו זה הוגדר כ ״רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ״ (א׳ 10). בתור ״נביא החורבן והפורענות״, פנו עיקר נבואותיו לעם, שריו וכהניו שפעלו בחוסר מוסריות. בזמן מלכות יהויקים הפך ירמיהו ל״אויב העם״ כאשר הוכיח וניבא כנגד יהויקים והתנהגותו הנהנתנית בניגוד לאביו—״אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו״ (כ״ב, 15)
ניתן לעמוד על ההבדל בין השופטים המקראיים לנביאים – בעוד השופטים היו בעלי סמכות לקבוע ולשנות עובדות, כמו גם להעניש אנשים, בדומה לבית משפט פלילי של ימינו, כוחם של הנביאים הוא בתוכחה שמטרתה לגרום לאחרים (לעם, להנהגה) לשנות דרכיהם. רוב הנבואות נועדו לאוזני העם כולו, למען יראו ויראו, גם באם התוכחה הייתה כלפי השלטון. הבדל זה, מציב את הנביאים, כביכול, בעמדת חולשה – כוחה של נבואתם תלוי לחלוטין בפועלו של השלטון והמוכנות לקבלת הסמכות שבתוכחה ומכאן לשינוי התנהגותי (שלא תמיד אכן התרחש). פומביות הנבואות מספקת חיזוק לנביא ברתימת הסכמת העם וקבלת הנבואה כאלטרנטיבה להתנהלות השלטון. מאידך, ביקורת יתר מצד הנביא, או כזו שאינה מכירה במגבלות כוחה עשויה לגרום לתחושת נרדפות של השלטון וכתוצאה מכך ניסיון פגיעה בנביא.
במעבר לימינו אנו, ולמדינת ישראל, במגילת העצמאות, מיד אחרי ״אנו קובעים״, הפסקה הראשונה שמגדירה את אופייה של המדינה היהודית דורשת: ״מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת; תִּשְׁמֹר עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת; וְתִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל מְגִלַּת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת.״
ההדגשה, באותו המשפט כי יסודות החרות הצדק והשלום יהיו בבסיס המדינה הצעירה, כמו גם הקישור של יסודות אלו לחזונם של נביאי ישראל נכתבה תוך שימת לב רבה גם לחזון העתידי וגם לקישור העבר היהודי והחזון שהציגו נביאי ישראל לגבי צידוק מוסרי וצדק חברתי.
היה זה מנחם בגין שכתב על שלטון החוק ועליונות המשפט תחת הכותרת ״ובמדינתו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה״2. בדברו על ז׳בוטינסקי3 אף ציין ״בפשטותו, צדק הלא היא מלחמה נגד היפוכיו. . . .נביא אלא ארבעה מהם: רשע, עוול, מירמה ומזימה. המלחמה באלה והשאיפה לעקור אותם, הרי הוא הצדק האנושי בפשטותו. כאבותינו, כנביאים, כחוזינו כמחוקקינו. . . .דרשו צדק לעמכם, דרשו צדק מעמכם. כי זה הרעיון המופשט והפשוט, הממשי והנצחי, המוסתר והמופיע, המודבר והמנצח, הנותן טעם לחיי אנוש, קדושה לפועלו, אחרית לתקוותו: צדק צדק תרדוף״.
להרכבו של בית המשפט העליון נודעה משמעות משפטית אך גם משמעות ציבורית וחברתית. לפי גישת הריאליזם המשפטי, השופט לא רק משתמש בכישורי המשפט שרכש כי עם גם בהשקפת עולמו, בדומה לנביאים, ומכאן יש חשיבות לדמוגרפיה של שופטי בית המשפט העליון. ההתפתחות בגישה זו ברורה על רקע השינויים בהרכבו של בית המשפט – החל בהקמתו בשנת 48 עם שלושה שופטים גברים (אחד מהם דתי) שאינם מזוהים עם מפלגות שאינן המרכז הפוליטי, דרך הוספת שופטים ספרדים (1962), נשים (1977) וערבים (2004).
לבית המשפט העליון בהוויה הציבורית ישנה חשיבות רבה, ולפי סקרים האמון בו גבוה משמעותית מאמון הציבור בגופים אחרים (כנסת, ממשלה, מפלגות), אך אמון זה נמצא בשחיקה מתמדת – מ-80% אמון בשנת 2000 לרמה של 52% בשנת 20204.
בעוד בתקופת הנביאים, היו הללו אחראים על רדיפת הצדק ווידוא כי ערכי המוסר האוניברסליים נשמרים ע״י השלטון, עליונות המשפט הישראלי היא זו שצריכה לספק כלים אלו לפי החזון העתיק. מכיוון שכך, לפתחו של בית המשפט העליון, בשבתו כבג״ץ, מגיעות עתירות רבות העוסקות במחלוקות בציבור עם משמעויות פוליטיות. עתירות אלו עומדות בבסיס מחלוקות ומאבקים הגורמים במתכוון לפגיעה ושחיקה במעמדו של בית המשפט, מתוך קריאת תיגר על עצם התערבותו של בג״ץ בנושאים אלו. ביקורת חריפה על בית המשפט מצד המערכת הפוליטית/שלטונית אינה דבר חדש כלל ועיקר. בשנת 2011, נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש דרשה בנאום חריג ״משך מספר שנים מתנהל מסע התופס תאוצה משנה לשנה, במטרה להחליש את מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון. זהו מסע של דה-לגיטימציה שבראשו עומדים מספר פוליטיקאים, חברי כנסת ואף שרי ממשלה, שמנצלים את חסינותם ומוסרים לציבור הרחב מידע מוטעה ומטעה שהידרדר להסתה המופנית נגד בית המשפט, נגד חבר שופטיו ונגד עבודתו השיפוטית״5 דומה הוא הדבר ליחס לו זכו נביאים רבים מצד חלק מהמלכים אותם ביקרו בעבר.
נבחן מספר מקרים ומאבקים מפורסמים של בית המשפט העליון בשנים האחרונות.
בג״ץ בבלי נגד בית הדין הרבני הגדול6 מהווה את אחד מפסקי הדין הבסיסיים בדיני המשפחה בישראל. תחת הרכב שלושה שופטים בראשות הנשיא מאיר שמגר, המשנה לנשיא אהרון ברק והשופט שלמה לוין קבע בשנת 1994 בית המשפט תקדימית כי ״על כל בתי הדין הדתיים להפעיל, בסוגיות ׳אזרחיות׳ נלוות שאינן חלק מענייני המעמד האישי (כפי שדיבור זה מתפרש על-פי דין המדינה) הנתון לסמכותם, את המפשט האזרחי הכללי, כפי שפורש על ידי בית המשפט העליון״. הרקע לבג״ץ זה הינו קשר בין בני הזוג בבלי שנסתיים בגרושין. הבעל כרך בגירושין גם את המזונות וגם את חלוקת הרכוש, ולכשגרושתו פנתה בתביעה לבית המשפט המחוזי לגבי חלוקת הרכוש, נדחתה פנייתה בטעון כי הסמכות לדון בעניינם נתונה לבית הדין הרבני. האחרון דחה את תביעת הגרושה למחצית הרכוש בפוסקו כי הלכת השיתוף אינה חלה בבתי הדין הרבניים. משכך, פנתה הגרושה לבג״ץ. משמעות פסיקתו של בג״ץ הינה כי בית הדין הרבני מחויב לפסוק בהתאם לנורמות המשפטיות האזרחיות מלבד בסוגיות הקשורות לנישואין וגירושין (וזאת, כיוון שפסק הדין של בית הדין הרבני פוגע בחוק שיוויון זכויות האישה – 1951).
בשנת 2011 ניתן בג״ץ 11437/05 קו לעובד ואחרים נגד משרד הפנים ואחרים (מוכר יותר כבג״ץ נוהל עובדת זרה, והמשכו בדנג״ץ 3860/11)7. בעקבות העליה בהיקף הבאת עובדים זרים לישראל החל בשנות ה-90, החלו ניסיונות חקיקה לצמצום בעיות הנלווה לתופעה זו. בין השאר, גובש ״נוהל עובדת זרה״ (2009) שמחייב עובדת זרה לעזוב את ישראל עד 90 ימים מיום הלידה ואם מעוניינת האם לחזור ולקבל אשרת עבודה, תאלץ לעשות זאת ללא התינוק. בפסיקתה זו האחרונה של השופטת אילה פרוקצ׳ה (יחד עם השופט סלים ג׳ובראן והשופט אליקים רובינשטיין) התקבלה הכרעה פה אחד שקבעה כי הכפייה על אישה לבחור בין המשך תעסוקה לבין הגשת זכותה לאימהות אינה מתיישבת עם התפיסות הערכיות והמשפטיות-חוקתיות בישראל. הגדיל ועשה השופט רובינשטיין והתייחס למסורת היהודית בציינו כי עם ישראל נצטווה לאהוב את הזר, וציטט ״ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים״ (דברים י׳ 19) וגם כי יחס מיוחד זה לזר מתבטא גם במעמדו של הזר במשפט בכלל ובדיני העבודה בפרט ״תורה אחת ומפשט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם״ (במדבר ט״ו 16)
גם בעניינים הקשורים לתרבות ניתן למצוא פסיקות כנגד השלטון – בבג״ץ 9647/16 של האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד שרת התרבות והספורט משנת 20168, נדרש בג״ץ לעניין בו תקנה השרה מירי רגב (חודש לאחר שמונתה לתפקיד) את מבחן הענקת תמיכה למוסדות תרבות על בסיס הופעות ביהודה ושומרון (הופעת – נתמכת. נמנעת – הפסדת). במקרה זה, דעת הנשיאה חיות והמשנה חנן מלצר כנגד דעת השופט דוד מינץ פסלה את סעיף הבונוס. בפסיקה זו ניסה בג״ץ לאותת למפלגות שלטון כי למרות השאיפה להיטיב עם בוחריהן תוך תמיכה בפעילויות המתאימות למדיניות השלטון, בג״ץ לא יאפשר חקיקה ופסיקה מסוג זה.
לעיתים, התערבות בג״ץ היוותה קטליזטור לפתרון בעיה, גם באם לא היה זה בג״ץ עצמו שהכריע את הכף: המאבק להשוואת קצבת הנכות לשכר מינימום (מאבק הנכים) החל בצורה אינטנסיבית בשנת 2017. הרקע למאבק בשיעור העוני של נכים בישראל שגדל בשנים 2002-2014 פי ארבעה לעומת הגידול בשיעור העוני בכלל האוכלוסייה9 ולפי דו״ח של מינהל המחקר והתכנון של הביטוח הלאומי נמצא בו החרפה בשיעורים גבוהים יותר. עתירה שהגישו ארגוני נכים לבג״ץ בשנת 2017 ציינה כי ב-16 השנים נשחקה קצבת הנכות מול כל המדדים המקובלים. ועדות ויוזמות חקיקה, כמו גם פעילות ציבורית החלו בכנסת ה-17 (2006) שחלקן הבשילו בכנסת ה-20 (2015). קמפיין מחאה ארצי להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום פרץ בעזרת הרשתות החברתיות בשנת 2015, תחת השם ״נכה, לא חצי בן אדם״ (כפרפרזה לציטוט מתוך וועדת כנסת: ״מדינה שקובעת ששכר המינימום הוא 4300 ש״ח צנועים מצפה מנכה שיתקיים מ-2300ש״ח. מה הוא, חצי בנאדם?״10 מספר ניסיונות חקיקה נפלו על חודו של קול בשנים 2015 ו-2016, ובשנת 2017 מינה שר האוצר כחלון ועדה בראשות פרופ׳ ירון זליכה לבחינת נושא הקצבאות. לפני פרסום המצלות הועדה, עצומה של קואליציית ארגוני הזכות לבריאות דרשה כי ״אנו החתומים מטה. . . . קוראים לשר האוצר ח״כ משה כחלון, לעשות צעד אמיץ ולהוציא את הנכים במדינת ישראל ממצב של עוני מרוד לקיום כלכלי נאות. היום ולא בעוד 5 שנים!״ רגע לאחר פרסום מסקנות ועדת זליכה, מינה ראש הממשלה ועדה חדשה בראשות פרופ׳ אבי שמחון לבחינת הנושא. מהלך זה, כדוגמא נוספת לגרירת רגליים ומשיכת זמן ע״י הכנסת והממשלה, גרם להסלמת מאבק הנכים ובמקביל הגישו ארגון הגג של הנכים, ארגון נכה, לא חצי בן אדם והשופטות בדימוס ברכה אופיר-תום וציפורה ברון עתירה לבג״ץ בדרישה להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום. בפנייתם, טענו ארגוני הנכים כי המדינה מפרה את חוק יסוד ״כבוד האדם וחירותו״ משום שהיא מפלה לרעה את הנכים ומביאה אותם להתקיים מתחת לקו העוני. בתשובה לבג״ץ טענה הכנסת כי ארגוני הנכים לא הוכיחו שקצבת הנכות אינה מאפשרת את הזכות לקיום אנושי בכבוד. במקרה זה, בג״ץ התערב בפרשיה זו עקב גרירת הרגליים של הפוליטיקאים, ואכן, התערבות זו גרמה לשינויי חקיקה שפתרו והשוו את התנאים לציבור הנכים.
השנים האחרונות מייצרות דוגמאות רבות ומאוד טעונות לתוכחה וההתערבות של בג״ץ עם השלטון.
אחד המקרים המעטים בהם התערב בג״ץ בעבודת הכנסת הינו בג״ץ 2144/20 של התנועה למען איכות השלטון בישראל ואחרים נגד יושב ראש הכנסת ואחרים11. כבר בשנת 2013 נבחר ח״כ יולי אדלשטיין ליו״ר הכנסת ה-19, תפקיד אליו נבחר שוב גם בכנסת ה-20 וה-21. מתוך עקרון הרציפות (הוא המשיך בתפקידו זה גם בכנסת ה-22 וה-23). אלא, שימים ספורים לפני השבעת הכנסת ה-23, הגישו מספר סיעות, המונות יחדיו 61 ח״כים, בקשה לקיים דיון בנושא בחירת יו״ר כנסת חדש. יומיים לאחר מכן, הודיע אדלשטיין כי לא יקבע בסדר היום בחירת יו״ר חדש, דבר שגרר פניה לבג״ץ. לפני שפסקו, דרש הרכב חמשת השופטים בראשות הנשיאה אסתר חיות, המשנה חנן מלצר והשופטים ניל הנדל, עוזי פוגלמן ויצחק עמית, ב23 למרץ 2020 כי ישיב היו״ר אדלשטיין אם הוא נכון להעלות נושא זה על סדר היום של הכנסת לא יאוחר מ25 למרץ 2020. שעה לאחר שהוגשה לבית המשפט התגובה (דחיה מוחלטת) של היו״ר, פסק ההרכב פה אחד כי על אדלשטיין לכנס את המליאה לבחירת יו״ר בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ25 למרץ. כפי שציינה הנשיאה חיות ״הסירוב הנמשך לאפשר הצבעה במליאת הכנסת. . . .חותר תחת יסודות התהליך הדמוקרטי. . . .אין מנוס מן המסקנה כי בנסיבות שנוצרו מדובר באחר מאותם מקרים חריגים שבהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה על מנת למנוע פגיעה בשיטת המשטר הפרלמנטרית שלנו״. (באחרית דבר, אדלשטיין התפטר מתפקידו כדי שלא יעלה את הנושא על סדר יומה של המליאה, ובג״ץ קיבל פס״ד נוסף בערב ה-5 במרץ שבו נקבע כי למרות ההתפטרות שטרם נכנסה לתוקף, תוטל על ותיק חברי הכנסת, עמיר פרץ, הסמכות התחומה ומוגדרת שיוכל לקיים את פסק הדין הראשון ולכנס את המליאה לבחירת יו״ר. למחרת, ב26 למרץ, נבחר בני גנץ להיות יו״ר הכנסת ה-23).
בג״ץ 2412/23 של התנועה לאיכות השלטון בישראל נגד הכנסת ואחרים, הידוע גם בשמו ״בג״ץ חוק הנבצרות״12 נדון בהרכב מורחב של 11 שופטים. הרקע לתביעה היתה עתירתה של התנועה למען איכות השלטון נגד היועמ״שית גלי בהרב-מיארה13 בדרישה להוציא את ראש הממשלה לנבצרות. בעקבות הוראה של השופטת דפנה ברק-ארז ליועמ״שית לנמק מדוע לא לבצע נבצרות זו (10 פברואר, 2023). הכנסת הזדרזה (23 במרץ 2023) לחוקק תיקון לחוק יסוד: הממשלה המאפשר הוצאה לנבצרות של ראש ממשלה רק בשל אי-מסוגלות פיזית או נפשית ורק בהודעת ראש הממשלה אחרי אישור ברוב מיוחד בוועדת הכנסת או בהחלטת רוב מיוחד של הממשלה שתקבל אישור נוסף של רוב מיוחד בוועדת הכנסת (על בסיס חוות דעת רפואית) ועוד אישור נוסף במליאת הכנסת. חוק זה סומן כאחד שבא להגן ספציפית על ראש הממשלה בנימין נתניהו על רקע משפטו הפלילי. ב3 בינואר 2024 פסק הרכב בג״ץ כי התיקון לחוק יחול רק מהכנסת הבאה ולא מהכנסת הנוכחית. בעמדת הרב כתב השופט פוגלמן (מ״מ הנשיא) כי ״תיקון זה הוא נקודת קיצון בתהליך ממושך של שחיקה במעמדם של חוקי היסוד ובניצול הקלות שבה ניתן לתקנם לצרכים אישיים-נקודתיים. הוראות התיקון כוננו על מנת לשרת תכלית פרסונאלית מובהקת. . . .״.
בג״ץ זה כנגד חוק הנבצרות מעלה עוד נקודה חשובה בבוחננו את בג״ץ כמבקר השלטון. מהן הגבולות בהן מותר לבג״ץ להתערב בפעולות השלטון? לנשיא אהרון ברק יוחסה הממרה ״הכל שפיט״, שגרמה ל״מהפכה שיפוטית״ ופתחה את הדלת להתערבות (יש שיגידו) מוגזמת של בית המשפט בהחלטות שלטוניות. בחינה מדוקדקת יותר מגלה (בג״ץ רסלר, פסקה 47 לפסק דינו של השופט ברק, 1988) כי ״סכסוך הוא שפיט מוסדית, אם ראוי לו לסכסוך שיוכרע על-פי המשפט בבית המשפט. סכסוך אינו שפיט מוסדית, אם ראוי לו לסכסוך שלא יוכרע על-פי אמות מידה משפטיות בבית המשפט. השפיטות המוסדית עוסקת אפוא בשאלה, אם המשפט ובית המשפט הם המסגרות הראויות להכרעה בסכסוך. השאלה אינה אם ניתן להכריע בסכסוך על-פי המשפט ובבית המשפט; התשובה על שאלה זו היא בחיוב. השאלה היא אם רצוי להכריע בסכסוך – שהוא שפיט נורמאטיבית – על פי אמות מידה משפטיות בבית המשפט״14 כלומר, למרות שכביכול ניתן להיעזר בשיפוט לפתרון כל סוגיה שהיא, לא בכל סוגיה ראוי שיתעסק בג״ץ. ולראיה, לאורך השנים נמנע בג״ץ מהתערבות בנושאי חוץ וביטחון מובהקים כמו גם הנושאי מדיניותה של ישראל ביהודה ושומרון, הסכמים מדיניים וכו׳. המגוון והרקע השונה של שופטי בג״ץ ושבתם יחד בהרכבים משתנים לדיונים, מאפשר וויסות עצמי של בג״ץ. גם בג״ץ חוק הנבצרות, שבעניינו התקבל אומנם פסק הדין בהכרעת רוב (6 שופטים), כלל דעת מיעוט שנשמעה היטב מפי השופט סולברג שקבע ״. . . .הניסיון להסיק על תכליתו הפרסונאלית מחוץ ללשונו, ובנסיבות חקיקתו, כרוך בהבחנה בלתי-משכנעת בין מניע לבין תכלית; בהצרה של סמכות הרשות המחוקקת והמכוננת, ביחס לעניינים התלויים ועומדים לפני בית המשפט; ובאימוץ הגדרה שגויה של תחולה רטרוספקטיבית״.
סוגייה זו, של ״גבולות הגזרה״ ויחסי איזון הרשויות ובעיקר בג״ץ מול הרשות המחוקקת (מכוננת) והרשות המבצעת הינה בבסיס ה״מהפכה המשפטית״ והמחאה הציבורית החזקה שהחלו בארבעה בינואר 2023.
בימים טרופים אלו, ומיד לפני סיום כתיבת שורות אלו, פסק בג״ץ שוב בצורה תקדימית בעניין גיוס בחורי הישיבות, נושא בו המחוקק משך רגליו במשך שנים ארוכות ומהווה סממן בוטה לחוסר שווין וצדק בין חלקים שונים של החברה הישראלית. למרות, ואולי אל אחת כמה וכמה בגלל, הקולות הרועמים הקמים על בית המשפט וכנגד התערבותו בסוגיות הקריטיות לחברה הישראלית, ממשיך בג״ץ להוות קול ברור ומנומק המשווה לסעד משפטי-ערכי לחברה הישראלית, לעיתים גם כנגד הממשל, על בסיס אותו חזון עתיק, ולמען המסורת והערכי השלום הצדק והשווין, ממש כמו הנביאים הגדולים עליהם ובעזרתם נבנתה האומה. כפי שרשם המשנה לנשיאה, השופט רבלין בבג״ץ חוק האזרחות והכניסה לישראל תשס״ג:15 ״ס. לא התיקון הראשון לחוקת ארה״ב הוא מורנו, אלא דברי הנביא ״קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם״ (ישעיהו נח, א), וגם דברי משורר התהילים ״נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה״ (תהלים לד, יד). עמדתי על כך בעניין אונגרפלד:
״חברי מקדש את חופש הביטוי, ולא יתכן חולק על חשיבותו העצומה של זה במדינה דמוקרטית, לא כל שכן בביקורת על השלטון, שהיא חלק מרכזי בשיח דמוקרטי. מי לנו גדולים מנביאי ישראל, ששילמו—בודאי בחלקם—מחיר אישי יקר על ביקורתם כלפי השלטון. . . . במשפט הישראלי נוטים אנו לרעות בשדות זרים בהאדרתו של חופש הביטוי, אך זהו מה שלימדונו הנביאים, והכרזת העצמאות של מדינת ישראל קובעת כי המדינה ׳תהא מושתתת על יסודות החרות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל׳. . . .״
לדידי, האחריות שנפלה לידי בג״ץ בימינו, דומה לנטל שנגזר על הנביאים בעת העתיקה. בג״ץ, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, נדרש בימינו לספק הכרעות בנושאי טוהר השלטון, זכויות אדם והגדרת הגבולות החברתיים בהתייחסות למצוות/חוקים שבין אדם לחברו, קרקעות, גיאו-פוליטיקה, וכדומה. עם זאת, אני לא אטען שבג״ץ הוא מוסד ללא דופי. שופטי בג״ץ, לא בשונה מהנביאים, לא נקיים משילוב רגשות אישיים ואג׳נדות בתוך קבלת ההחלטות. עם זאת, דווקא תכונות אנושיות אלו, הן מבחינתי שמחזקות את הקשר הישיר בין גורל הנביא לגורל עמו, בין גורל בג״ץ לגורל ישראל. או כפי שרשם השופט מישאל חשין, בפסק דין משנת 1994: ״אינני חש עצמי כמי שיושב במגדל שן. בתוך עמי ישבתי ובתוך עמי אנוכי יושב: אני בו והוא בי. וגם על מקומי כיום באוהל-של-משפט, ריח הגלימה שעלי כריח השדה. שנים רבות הייתי יוצא ובא בשערי בית המשפט הגבוה לצדק כבא-כוחם של מתדיינים, ויודע אני בי כיצד נהגתי אני וכיצד נהגו אחרים כמותי. בית המשפט הגבוה לצדק ראינו בו, עמיתי ואני, מקדש-מעט, וקודם היכנסנו אליו התקנו עצמנו לקראת אותה כניסה: נטלנו את ידינו להיכנסנו בבור-כפיים, היטבנו שער ראשינו והסרנו רבב מעל בגדינו.״
Rabbi Anat Katzir is the Rabbi-Educator of Kol Dorot – A Reform Jewish Community in Oradell, New Jersey. She is a graduate of Tel Aviv University School of Law, HUC School of Education, and ordained by the Academy of Jewish Religion in New York, and currently serves as the Hebrew copy editor of this journal.
1 https://www.bneyzion.co.il/מאגר-השיעורים-והמאמרים/נושאים-כלליים-בתנך/נבואה-ונביאים/המלכות-והנבואה-בישראל/היחס-בין-המלכות-והנבואה-בתקופות-הראשונות-של-עם-ישראל
2 https://db.begincenter.org.il/wp-content/uploads/2019/02/
/הפרדת-רשויות-ועליונות-המשפט-בדמוקרטיה-הישראלית-בהשקפתו-של-מנחם-בגין.pdf
3 זאב ז׳בוטינסקי והמלחמה על צדק 26.7.1963
4 https://www.dyoma.co.il/מדד-דיומא/636-מדד-דיומא-–-אמון-הציבור-בבית-המשפט-העליון-על-פי-מדד-הדמוקרטיה-הישראלית-של-המכון-הישראלי-לדמוקרטיה
5 https://www.mako.co.il/news-law/legal/Article-ee71db624baf331017.htm
6 https://www.cwj.org.il/sites/default/files
/בגץ%201000-92%20בבלי%20נ%27%20בית%20הדין%20הרבני.doc
7 https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts%5C11/600/038/n06&fileName=11038600_n06.txt&type=4
8 https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts%5C16/470/076/K22&fileName=16076470.K22&type=4
9 https://www.haaretz.co.il/0000017f-dbd1-df9c-a17f-ffd9783a0000
10 http://main.knesset.gov.il/Activity/Committees/Foreign/News/Pages/181114א.aspx
11 https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts%5C20/440/021/V14&fileName=20021440.V14&type=4
12 https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts%5C23/120/024/M24&fileName=23024120.M24&type=4
13 https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts%5C23/580/011/A01&fileName=23011580.A01&type=4
14 https://www.nevo.co.il/psika_word/elyon/padi-na-2-441-l.pdf
15 https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts/07/660/004/o30&fileName=07004660_o30.txt&type=2